<h1>ארחות חיים הלכ' קדושין סימן ט"ז</h1>
<h2>דף יח.</h2>
כתב הריא"ף ז"ל אדם ששלח גט לאשתו ונתעכב הגט ביד השליח ד' חדשים או יותר מכיון שהגיע לידה מותרת לינשא לאלתר אע"פ שאמרו מאימתי מונין לגט רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה (ונפסקה) [הא איפסקא] הלכתא משעת כתיבה עכ"ל. וכן לא תחלוץ היבמה ולא תתיבם. [עד סוף ג' חדשים למיתת בעלה] וכן אסרו מעוברת חברו או מיניקת חברו עד כ"ד חדש חוץ מיום שנולד ויום (שנתארמלה) [שנתארסה] ואפילו נתנה בנה למניקת או גמלתו. והר"ף כתב (וגם) [גבי] נתנה בנה למניקה (או) אפי' קיימה בחרם. או שנתנה משכונות אסור דילמא אתי לאיחלופי ולא דמי להנהו דבי ריש גלותא דהתם (ודאי) מידע ידעי דלא הדרי בהו משום אימתא דבי ריש גלותא ולא אתו לאיחלופי כך פירשו בתוספות ביבמות, עכ"ל. כתב הר"ש ז"ל בתשובת שאלה הלכה כר' יהודה כמו שפי' רבן גמליאל דמבן י"ח ואילך יכול לגמל הנער ואע"ג דאמרינן הלכה כר' מאיר בגזרותיו שאני הכא דב"ה קיימי כר' יהודה הילכך מניקה שמת בעלה מותרת לינשא אחר ט"ו [חדשים] חוץ מיום שנתארסה פי' שצריך שיהיו שלמים עכ"ל.
<h2>דף פח:</h2>
יצא לה שם מקודשת בעיר כגון שהיו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ונשים שמחות ואומרות פלונית נתקדשה היום צריכה גט, ואם יצאה עליה קול מראשון ונתקדשה לשני קדושי (תורה) [ודאי] דהשתא צריכה גט משניהם להתירה לעלמא. ואם באין לעשות תקנה כדי שיכניסנה אחד מהן מגרש ראשון ונושאה שני. אבל איפכא לא שמא יאמרו מחזיר גרושתו הוא מן האירוסין.
